טיפול בבעיות התנהגות בחיות מחמד

לא מעט בעלי כלבים וחתולים מגיעים למרפאות וטרינריות בגלל בעיות התנהגות. למשל, כלבים או חתולים בעלי התנהגות תוקפנית כלפי חיות אחרות ולעיתים כלפי בני אדם, כלבים שהורסים כל חפץ ביתי שעליו הם יכולים לשים את המלתעות, אלה שעושים צרכיהם בבית או מנסים לתפוס עצמים דמיוניים (כביכול זבובים) ובעיות נוספות. בחלק מהמקרים אף חשים הבעלים כי כלו כל הקיצים והם מעוניינים להיפטר מחיית המחמד שלהם.

הטיפול בבעיות התנהגותיות פסיכולוגיות בחיות המחמד צבר תאוצה בעיקר בעשור האחרון, עם הכנסתן לשימוש של תרופות פסיכואקטיביות, דוגמת פרוזק. נוכח ההתפתחות הרבה בתחום זה, נראה כי מצער ומיותר שחיות מחמד רבות ננטשות או נמסרות בגלל בעיות התנהגות, הניתנות לטיפול התנהגותי או התנהגותי ותרופתי.

חשוב לציין, שלמרות ההתפתחויות החדשות בתחום, הטיפול בבעיות התנהגותיות מחייב ומצריך עבודה קשה מצד הבעלים, גם במקרים בהם ניתן טיפול תרופתי. אין הוקוס פוקוס ואין טיפול של "זבנג וגמרנו" בבעיות אלו. בעלי חיות מחמד ווטרינרים המצפים לטיפול מהיר וקצר - צפויים לאכזבה.

כדי לבצע אבחנה מדויקת של הבעיה, הווטרינר יאסוף מפי הבעלים מידע מפורט הנוגע להתנהגות חיית המחמד. חשוב לדעת, כי חלק מהבעיות המוגדרות לכאורה כבעיות התנהגות, מתבררות כבעיות רפואיות גרידא. דוגמא לכך היא השתנה בבית או מחוץ לארגז החול (בחתולים), אשר יכולה לנבוע, למשל, מבעיות בדרכי השתן, סכרת ועוד.

במקרים אלו יש לבצע בדיקות מקיפות, על מנת לשלול בעיות רפואיות כאלה. לאחר שנשללו בעיות רפואיות והבעיה ההתנהגותית אובחנה והוגדרה, יחליט הווטרינר, תוך התייעצות עם הבעלים, על דרך הטיפול. במקרים מסוימים יוחלט על טיפול התנהגותי בלבד, ובמקרים אחרים על שילוב של טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי.

ראוי לציין כי נכון להיום אף תרופה פסיכואקטיבית אינה מאושרת לשימוש בחיות מחמד על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). למרות זאת, נעשה שימוש כזה על ידי רופאים וטרינריים ברחבי העולם.

שימוש כזה מחייב אבחון מדויק של הבעיה, היכרות טובה עם התרופה הניתנת, על תופעות הלוואי האפשריות בבעל החיים המטופל (כלב/חתול), ועל האופן שבו אמורה התרופה לשנות את התנהגות החיה.

קיימים מצבים בהם טיפול התנהגותי יעיל ומספיק לטיפול בבעיה, לדוגמא תוקפנות כלפי כלבים אחרים, פחד מרעשים וחרדת נטישה. במקרים אלו, מתן תרופות בנוסף לטיפול התנהגותי, עשוי לזרז את פתרון הבעיה.

לעומת זאת, במצבים מסוימים טיפול התנהגותי אינו מספיק, ואז מומלץ להשתמש בתרופות פסיאכואקטיביות. לדוגמה במצב של פחד קיצוני מרעשים, כאשר הטיפול ההתנהגותי מתבטא בניסיון להרגיל את חיית המחמד בהדרגה ובצורה מבוקרת לרעשים אלו. טיפול כזה יכול להסתייע במתן תרופות נגד חרדה, וכך ליצור סינרגיזם בטיפול.

במקרים אחרים, הבעיה היא קוצר הזמן של הבעלים. מאחר והטיפול ההתנהגותי, כמו כל טיפול פסיכולוגי, דורש זמן ולחלק מאיתנו קשה להשקיע את הזמן - תרופות פסיכואקטיביות יכולות לסייע גם במקרים אלה בהאצת זמן הטיפול. קיימים מצבים בהם טיפול התנהגותי לבדו אינו מספיק. דוגמאות לכך הן תפיסת עצמים דמיוניים, רדיפה אחרי הזנב וסימון שתן.

לפני כעשור נעשה שימוש נרחב בהורמונים כטיפול תרופתי בבעיות התנהגות. גישה זו נמצאת במגמת ירידה, בגלל תופעות הלוואי הרבות שלה.

דוגמאות לתרופות פסיכואקטיביות הנמצאות בשימוש בחיות מחמד הן: Acepromazine (ממשפחת הפנוטיאזינים); Diazepam (ואליום, ממשפחת הבנזודיאזפינים); Fruoxetine (פרוזק, ממשפחת התרופות המגבירות הפרשת סרוטינין, המשמש כמתווך כימי חשוב במוח).

יעילותה של התרופה משתנה מבעלי חיים אחד למשנהו. לעיתים תרופה כלשהי במינון מסוים תיתן תוצאות חיוביות בכלב אחד אך לא בכלב אחר, גם אם לשניהם אותה בעיה בדיוק. כמו אצל בני אדם, גם אצל בעלי חיים המטרה הסופית היא להפסיק את מתן התרופה לאחר פרק זמן מסוים (בדרך כלל מספר חודשים).

השילוב בין הטיפול ההתנהגותי והתרופתי יביא בסופו של דבר לפתרון הבעיה לשביעות רצון הבעלים וחיית המחמד כאחד.

ד"ר ארז שטיירמן רופא וטרינר


Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
אין עדיין תגים.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square