מחלות דרכי שתן בחתולים


לפני מספר ימים נכנס למרפאתי לקוח עם חתול מדוכא, מזיל ריר באופן כמעט קבוע, מסרב לאכול או לשתות. לאחר תישאול הבעלים התברר כי החתול לא הטיל שתן ביומיים-שלושה האחרונים. בבדיקה הכללית התברר כי אכן שלפוחית מלאה וגדולה.

מחלת דרכי השתן התחתונה (Feline Lower Urinary Tract Disease) הינה מחלה נפוצה יחסית בחתולים. היא מתבטאת בהטלת שתן דמי, השתנה לא סדירה או הפסקת השתנה מוחלטת. הגורמים לתופעה זו הינם שונים ומגוונים, ביניהם: היווצרות אבנים בדרכי השתן התחתונה, דלקות וזיהומים שונים, בעיות אנטומיות מולדות, גידולים שונים בשלפוחית השתן וכדומה. המחלה יכולה להיגרם על ידי גורם אחד בלבד, אך לעיתים קרובות שילוב של מספר גורמים הוא שמוליד את התוצאה הסופית. המחלה נפוצה יותר בזכרים, אך מופיעה גם בנקבות. רוב המקרים מופיעים בפעם הראשונה בגיל שנה או שנתיים. בעוד שבזכרים, בגלל מבנה צינור השתן הצר והארוך קיימת נטייה גדולה לפתח חסימת שתן - בנקבות חסימת השתן נדירה יותר ובדרך כלל רואים השתנה תכופה, לעיתים מחוץ לארגז החול, ושתן דמי.

נראה כי המחלה נפוצה בעיקר בחתולים זכרים מסורסים ושמנים שגילם בין 4-2 שנים, אשר חיים בתוך הבית וניזונים בעיקר ממזון מסחרי יבש. כמו בהרבה מחלות אחרות, לתזונה יש ככל הנראה חשיבות גבוהה. נראה כי מזונות עשירים במגנזיום תורמים, ביחד עם המעטה בצריכת נוזלים, ליצירת אבנים בדרכי השתן בחתולים אלו. נראה כי למתח נפשי השפעה מסוימת על התפתחות הבעיה. למרות שלכאורה למזון לח יש יתרון במניעה היווצרות אבנים בדרכי השתן, בגלל תכולת המים הגדולה יותר לעומת מזון יבש - נראה כי הדבר תלוי בסוג המזון המסחרי ובאיכותו.

הסימנים הקליניים יכולים להיות, כאמור, השתנה תכופה, לעתים גם מחוץ לארגז החול, שתן דמי וניסיונות השתנה ללא הצלחה, כאשר במקרה האחרון מבלה החתול זמן רב בארגז החול, תוך ניסיונות חוזרים להשתין. ניסיונות אלה מלווים לעיתים ביללות.

מאחר והפרשת השתן הינה אחת הדרכים החשובות של הגוף לסילוק החומרים הרעילים לו, חסימת דרכי השתן יוצרת מצב של "הרעלה עצמית". כתוצאה ממצב זה, החתול נראה במצב רוח ירוד, אדיש, מסרב לאכול או לשתות, ולעיתים מזיל ריר ומקיא. במצבים קיצוניים תתכן גם תרדמת (COMA). חסימת שתן הינה מצב מסכן חיים, והזמן מהווה גורם מכריע במקרים אלו. חשוב להביא את החתול בהקדם האפשרי אל הווטרינר.

הטיפול במחלת דרכי השתן התחתונות בחתולים תלוי במצב ובגורמים. במצב לא חסימתי ניתן לעיתים טיפול אנטיביוטי, הגירוי להשתנה מופחת בעזרת תרופות, ונעשה שינוי תזונתי.

במצב חסימתי, יחדיר הווטרינר בשלב הראשון קטטר לשלפוחית השתן של החתול. הקטטר מושאר בדרך כלל עד שלושה ימים בשלפוחית השתן, ולאחר מכן מוצא ממנה. טיפול אנטיביוטי ניתן גם במקרים אלו. בהתאם למצב החתול, יחליט הווטרינר על טיפול בנוזלים ועל טיפול בתרופות, שתפקידן לשפר את יכולת הטלת השתן של החתול. במקרים מסוימים, בהם מתגלה חסימה בקצה איבר המין שאינה ניתנת לפתיחה, או כאשר ישנו עיוות אנטומי כלשהו שאינו מאפשר המשך השתנה נורמלית - מבוצע ניתוח אשר עוקף את האיזור החסום שניזוק בעזרת יצירת פתח חדש בצינור השתן, באיזור שמתחת לפי הטבעת. לאחר הטיפול הראשוני שתואר, החתול מקבל מזון רפואי מיוחד שתפקידו למוסס אבנים קיימות בדרכי השתן ולמנוע היווצרות של אבנים חדשות. מזון זה מכיל כמות מופחתת של מגנזיום ושל זרחן, וכך גורם ליצירת סביבה חומצית יותר בדרכי השתן, שממיסה או מונעת היווצרות אבנים.

כיום, חלק מהמזונות המסחריים הרגילים לחתולים מיועדים מלכתחילה למנוע היווצרות אבנים בדרכי השתן, ועל ידי כך למנוע מצב מסכן חיים מהחתול. נראה כי לפחות בחלק מהמקרים צריכת מזונות מסוג זה עשויה למנוע מלכתחילה את המחלה.

ד"ר ארז שטיירמן רופא וטרינר


Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square